• אשמח לשמור על קשר

  • התחברו לפייסבוק שלי

  • פוסטים אחרונים

חיים אינסטנט

חיים אינסטנט – פוסט אינסטנט

העולם שלנו הופך את הכל לאיסטנט, אנחנו רוצים את הכל מהר ועכשיו, רוצים להספיק יותר, ועוד יותר, לנסוע מהר יותר, על כבישים מהירים יותר, בלי רמזורים, בלי עצירות, בלי הפרעות, לדבר בטלפון ולסגור עסקאות תוך כדי, לאכול תוך כדי נסיעה, קריאה, טלויזיה, לאכול מהר, לשתות מהר, לדבר בסמסים, לישון כמה שפחות, ויש היום מלא גימיקים של ספורט ב-7 דקות ביום, לרדת 10 ק"ג בחודש, להעביר כאבים עם זריקה אחת, ללדת בקיסרי, לגמור ב-2 דקות (תרבות הפורנו)…

ואם כואב לנו –  אז כדור חזק, הכי חזק, שיעבור מהר ונוכל להמשיך במרוץ.

חיים אינסטנט

למה אנחנו רצים? למה בעצם פוסט אינסטנט?

כי "אנשים היום לא קוראים פוסטים ארוכים", אין להם זמן, כך למדתי בקורס כתיבה שיווקית… דור שלם סוגד למהירות

אבל אם תעצרו לרגע ותשאלו את עצמכם את השאלה המוזרה הזו,  "למה אנחנו רצים" או "לאן אנחנו רצים" תגלו שקשה לכם לעצור בכלל. מה זאת אומרת לעצור? אנחנו הרי כ"כ רגילים לקרוא מהר, לגמור עם זה ולעבור הלאה, לדבר הבא, נכון? נכון שכבר עכשיו, יש לכם לפחות שני דברים על הראש אם לא עשרה, שאתם מחכים שהפוסט יגמר, שתבינו את הפואנטה, תעשו וי ותוכלו לכבוש את המשימה הבאה… נכון?

אתם בטוחים שזה הדבר הנכון עבורכם? האם אתם מאושרים עם החיים שלכם?

בואו קחו רגע נשימה עמוקה. ועוד אחת. תרגיעו את הכתפיים, את הלסתות, הרפו את הפנים. זה מה שהכאב שלכם מבקש מכם. תורידו קצב. חיים אינסטנט לא באמת עושים לנו טוב. אנחנו חיים ולא חיים. זה הרגע בו הגוף מתחיל לאותת לנו. הלו, את, שרצה לעבודה שאת לא אוהבת, תקשיבי לעצמך. אתה, שמרצה את אישתך וילדיך, מה אתה רוצה? את, שלא לקחת חופש כבר שנתיים, הגיע הזמן לקחת חופש. אתה, שאוכל כל היום מול המחשב ומתבאס על הכרס… תעצרו רגע!

המחלות שלנו הן תמרור עצור!

הכאב שאנו חווים הוא איתות מצוקה מהנפש שלנו.

הכאב הוא רק סימפטום, אם תרצו, שליח מצווה, הוא לא הבעיה.

כשגיליתי שאני בהריון, הדבר הראשון שהרגשתי היתה התרגשות גדולה. התרגשתי, עיכלתי ולאחר מספר ימים מצאתי את עצמי מול המחשב (ממש כמו עכשיו) עם עומס של מחשבות מאוד מלחיצות בראש: צריך עכשיו להספיק… אין לי הרבה זמן… צריך להתארגן על … אין לי מספיק … ומייד, כצפוי, חטפתי בחילה.

זו היתה הבחילה הראשונה והאחרונה שלי בהריון. אני חושבת שרוב הנשים שסובלות מבחילות בהריון, יש להן מחשבות מלחיצות כאלה (יש עוד סיבות כמובן). תחשבו על זה רגע. הגוף מפנה הרבה משאבים כדי לייצר חיים חדשים וזו לא תקופה טובה כ"כ להעמיס יותר, גם אם אח"כ אי אפשר. ואם זה מה שקורה לכן, לגוף יש שיטות לעצור אותנו ולהסביר לנו בדרכו שלו, שזה לא היה רעיון מוצלח כל כך…

כאבים הם לא בהכרח בעיות שצריך לפתור ולגמור איתן תיכף ומיד. מחלות הן לא מכשול שצריך לעבור או בעיה שצריך להעלים וכמה שיותר מהר. להיפך, כאבים ומחלות הם הזדמנות פז לעשות הפסקה, עצירה, בדק בית וחשבון נפש. הזדמנות להתקרב לאדם הכי חשוב בחיים שלכם, להכיר אותו מקרוב. כאבים ומחלות הם הזדמנות לעשות שינוי אמיתי, למצוא את נתיב האושר שלנו, את הייעוד, את הכיוונון והדיוק שלנו בעולם ובחיים האלה. בחיאת, אל תבזבזו את ההזדמנות הזו על נורופן וקורטיזון…

החיים אינסטנט האלה עוברים כ"כ מהר ופתאום, אופס, לא באמת חיינו אותם. לפעמים ההרגשה היא שמישהו אחר נוהג באוטו של חיינו. הם עוברים פעמים רבות בסבל לא ברור. אנחנו חיים בקונפליקט. מצד אחד הכל אצלי טוב (יש לי עבודה מעולה, יש לי דירה, ילדים, נכדים…) ומצד שני, אני בדיכאון, מתוסכל או פשוט מרגיש חוסר.

זו הסיבה שאנחנו רצים מטיפול לטיפול, מנסים כל דבר תחת השמש ובלבד שמישהו יושיע ויפתור לנו את הכאב, מוכר? הכאב העקשן משום מה, לא עובר ככה. הוא לא נכנע למרוץ האנושי, הוא לא מוכן להשלים עם הדרך הזו. הכאב שלנו משווע להקשבה, לאמפתיה, לשינוי, הגברת הקצב לא מאפשרת לו את מה שהוא צריך.  וכך חיינו יכולים להמשיך עד שמשהו באמת דרמתי עוצר אותנו. יש כאלו שעוצרים אחרי שקיבלו אבחנה רפואית מאיימת ויש כאלו שזקוקים לתאונה, בגידה או סטירה מצלצלת כלשהי מהיקום. וכל זה כי התרבות שלנו היא תרבות של "אין זמן".

הזמן הוא נצחי. תחושת זמן זה דבר סובייקטיבי. להיות בלחץ של זמן זו בחירה. אפשר לחיות אחרת עם הזמן שלכם. אני מלמדת איך לעשות את זה ועודי מתאמנת בזה. אתן לכם דוגמא. מכירים את זה שאתם הולכים לישון עוצמים עיניים והופ, השעון מצלצל בבוקר, כאילו הלילה עבר בשנייה. ומנגד, אתם הולכים לישון, לא נרדמים, הלילה עובר בעצלתיים, אתם מחכים לשעון וכל דקה מציצים בו, אולי כבר אפשר לקום… והלילה הזה מרגיש כמו 20 שעות. תכלס, עברתם בשני הלילות את אותן 7 שעות בדיוק. זמן הוא חוויה סובייקטיבית. או שכאתם יושבים עם חבר/ה לכוס קפה (פוי לא בריא..) ועוברות שעתיים בלי עף ופגישה אחרת, שקוראת במשך חצי שעה מרגישה כמו נצח.

אפשר לרפא כאב מהשורש, ממש לרפא, כמעט כל כאב. אך ריפוי אמיתי מחייב לוותר על הרצון להעלים את הכאב ומהר. כי הכאב הוא רק סימפטום ומה שחשוב לריפוי הוא טיפול בשורש. מהר מביא לתחושה שעשיתי משהו, אבל בפועל, כמה זמן אתם סובבים סביב הכאב? לפעמים לאט זה הכי מהר. מי שאמר החיפזון הוא מהשטן, לא ידע כמה הוא צודק…

אני לאחרונה דווקא במגמה הפוכה – מעצימה את הלאט. כמה שפחות להספיק, כמה שפחות לדחוס, כמה שיותר לאט ובהקשבה. אני חייבת לציין שזה עושה לי נפלא. יותר מזה, זה מייצר קסמים חדשים בחיי ובחיי מטופליי. ניסיתם פעם לעשות דברים דווקא לאט, מתוך נוכחות מלאה? לעשות דברים ב-100% תשומת לב? מתוך רצון לעשות אותם ורק אותם ולא להחזיק בו זמנית בראש, את הדבר הבא? ועוד אתגר, ניסיתם להכניס "מנוחה" ללו"ז?

אני רוצה לפנק אתכם במתנה חמודה שהכין אלי בעלי: אם הכל היה אפשרי. זו מתנה שתגרום לכם לעצור, ולחלום בגדול. הכל מתחיל מחלום, מחזון ומאמונה שזה אפשרי. זה הייעוד של אלי, לעזור לאנשים למצוא ולהגשים את החלום שלהם, אם תכתבו לו זה ירגש אותו מאוד.

באהבה

יעל