• אשמח לשמור על קשר

  • התחברו לפייסבוק שלי

  • פוסטים אחרונים

לקחו לי, שתו לי. גם לכם?

מכירים את זה שאתם מחכים שמשהו ישתנה במציאות ואז… למשל, אילו הבן זוג היה רק מבין יותר, קשוב יותר.. אילו הייתי גדל בבית פחות לחוץ, עם יותר שפע…  אילו רק היה לי יותר כסף… אילו רק המשפחה שלי היתה מעריכה אותי… אם לא היה לי את העבר הקשה שלי… אם לא הייתי עוברת את מה שעברתי… אם לא היה לי על הראש 3 ילדים ומשכתנא…

הו אז, הייתי יכול להרגיש אהוב ללא תנאי, הייתי יכול לעשות באמת את מה שאני רוצה, הייתי מרגישה בטוחה להגשים את עצמי בעולם… אבל בגלל הסיבות והנסיבות המוצדקות! זה לא קרה ולא יכול לקרות.

תחושת ה"לקחו לי, אכלו לי" היא תחושה קורבנית קשה ומסוכנת, יש לה הרבה כובעים והיא יכולה לבוא בכל מיני צורות ואופנים אך מה שמשותף לכולם הוא, שהם (נסיבות החיים) אשמים ואני חסר אונים, שבגלל איקס אני כזה ואין מה לעשות, אין מוצא.

דפוס לא משהו, נכון, אז למה אנחנו משמרים אותו?

בכל דפוס שלנו יש גם רווח כלשהו, אחרת לא היינו עושים אותו, אנחנו לא באמת מטומטמים, והקורבנות הזו מאפשרת לנו להיות צודקים, להיות ה"בסדרים", לא לקחת אחריות, להאשים, לבקש רחמים ויחס מיוחד.

לפני כמה חודשים, התגנבה לביתי תחושת קורבנות מסוג חדש, בכובע הריוני.

ההריון הוא אחלה תירוץ למה אני לא יכולה לעשות כל מיני דברים ולמה מגיע לי יחס מיוחד ולמה מי שלא נותן לי את היחס המיוחד, אשם (שהוא נולד בכלל:) ולמה כולם שואלים אותי איך אני מרגישה כוסעמק הריון זה לא מחלה!

יותר גרוע, בחקירה עמוקה גם גיליתי שאחת הסיבות לרצון שלי להכנס להריון, היתה הרצון לקבל יחס מיוחד. אגב, האמונה מאחורי הרצון הזה היא, שרק שאני ממש נזקקת/חולה מגיע לי יחס מיוחד.

אז מה רע, תשאלו, מה הבעיה בלרצות לקבל יחס מיוחד?

אז כמו כל דבר, אני לא מאמינה בשחור ולבן, רע או טוב, אבל יש מחיר. ואת המחיר יש להכיר היטב, להסתכל לו בלבן של העין ואז לבחור.

לקבל יחס מיוחד זה נפלא וטוב, אבל לצפות לזה ולכעוס על זה שלא קיבלתי, לקטר ולהתבאס על מר גורלי והעולם אכזר זה כבר משהו אחר, נכון?

המחיר של הקורבנות הוא להשאר במקום ולהיות ממורמר, עצבני וכועס. המחיר הוא לפגוע באיבר הכבד ובזרימת הדם בגוף ולצור שלל מחלות וכאבים. המחיר הוא לשמר מערכות יחסים שמבוססות על "דריכת ביצים", חייב וצריך והתפרצויות זעם. המחיר הוא להשאר ילד קטן שלא יכול להגשים את עצמו בעולם, לא יכול לאהוב עד הסוף, לא יכול להתמסר לחיים ולאהבה, לא יכול לפרוץ את חומת השקר העצמי וחי בצל הפחד. המחיר הוא לחיות בעבר ואף פעם לא את הרגע הזה.

"אבל אני באמת צודק והיו לי חיים קשים שלימדו אותי דברים קשים מאוד על העולם ועל החיים".
זה בסדר, אני לא רוצה לקחת לכם את הצדק הזה, אבל היום, עם יד על הלב, מה הוא נותן לכם חוץ מתחושת צדק וסבל בלתי יתואר? למה היום 40 שנה אחרי הילדות הקשה, אתם עדיין סוחבים את הדרמה של העבר ומנכיחים אותה בהווה של היום? ולמה לכם לשמר חיי ההשרדות ודרמה שאפשר אחרת?

המודע שלנו שהוא בקושי 10% מהמוח (איינשטיין אגב השתמש ב12%) אמר לי שאני רוצה להכנס להריון כדי לעבור את החוויה המופלאה הזו של יצירת חיים, כדי להעמיק את החיבור לנשיות שלי, כדי שתיהיה לי משפחה.

תת המודע שלנו מספר סיפור אחר, בתת המודע שלנו שוכנות האמונות שבאמת מנהלות אותנו, שבאמת "מחזיקות אותנו בביצים". תת המודע שלנו שהוא מעל ל 90% מהמוח, והוא זה שמושך בחוטים ועומד מאחורי כל החלטה, כל בחירה, כל דרך וכל הרגשה. שם שוכנות האמונות שתוקעות אותנו מלממש את החלומות ואת הרצון המוצהר שלנו במודע. אני רוצה זוגיות אבל אין לי- תת המודע מחזיק באמונה סותרת שאם תיהיה לי זוגיות אאבד עצמי בתוכה. אני רוצה להיות בריאה ממש רוצה שיפסיקו לי הכאבים, אך תת המודע מחזיק באמונה שאם הכאב יעבור אצטרך לקחת אחריות על חיי, לבחור, להתמודד עם משהו שמפחיד אותי להתמודד איתו וכן הלאה.

אמונות מבאסות, לא עדיף שישארו מודחקות? למה לי לחפש את האמונות האלה?

כי הגילוי שלהן מוציא אותן מהחושך לאור, מאפשר ריפוי, שיחרור, ובחירת מסלול חדש. אם אם לא יתגלו ישארו שם וימשיכו לנהל אותנו, וכי אפשר וזה אפילו קל וכייף אז למה לא.

בטיפול בבעית פריון של מטופלת, גילנו שהקושי להכנס להריון יושב על האמונה שאם יהיו לה ילדים לא ישאר לה מקום. בטיפול בדיכאון של גבר בן 50 גילנו אמונה שהוא חייב לפנות מקום לכולם, שאין לו זכות להיות מי שהוא, אז איזה סיבה יש לו לקום שמח בבוקר, לעשות דברים עבור עצמו, לרצות עבור עצמו?!. בטיפול באסטמה, המטופל החזיק באמונה שהאסטמה הופכת אותו לאנושי ורגיש ואילולי האסטמה הוא יפגע באנשים, ינהג בחוסר איכפתיות ועל כן כמובן משמר את המחלה.

זה כמובן יותר מורכב מאמונה אחת, מדובר בשלל אמונות שמזינות אחת את השנייה ובסופו של דבר יוצרות מציאות בצורת זוגיות גרועה, חוסר זוגיות, חוסר פריון, כאב כרוני, מחלה, סרטן וכו…

אוקיי, השתכנענו, איך מוצאים את האמונות האלה?

יש המון דרכים למצוא את האמונות האלה, הבעיה היא שהן מסתירות עצמן מפניכם. זה כמו שאישה מאמינה שהיא שמנה כל חייה (בתכלס יש לה עודף של 3-5 ק"ג) היותה שמנה הוא חלק מתפיסת המציאות שלה, לראות את זה כאמונה ומחשבה (כן, יפתי "אני שמנה" זו מחשבה ושיפוט של המציאות) ופעמים רבות לא מציאות בר קיימה, זה משהו שכמעט בלתי אפשרי לזהות לבד.

ובכל זאת מה תוכלו לעשות בעצמכם?

תוכלו לשאול את עצמכם:

למה הכאב/ בעיה/ קושי/ מחלה הזו – טוב לי? ומה יקרה בחיי אם הוא יעלם?

כדי לאפשר לתת המודע לענות על השאלות האלו, חשוב להקדיש לכך זמן, לשבת כמה דקות בשקט ולכתוב כל מה שעולה לכם. אם זו פעם ראשונה שלכם שאתם שואלים את תת המודע שאלה, אז אל תצפו לניסים ונפלאות, כי המוח שלכם עדיין לא מורגל לשחרר מידע מהמערכת, אבל אם כבר הייתם בטיפול אצלי או בכל טיפול רגשי, אימוני אחר, אז יהיה לכם הרבה יותר קל היום לעבוד עם עצמכם.

הכינו לכם רשימה של כל האמונות ובואו אלי נעשה עליהם חקירה נוספת, נמצא את כל ההסתעפויות שלהם ונשלוף אותם בתהליך פשוט ומדהים שנקרא תטא הילינג.

תטא הכוונה לגלי מוח שנצפים בזמן מדיטציה, בזמן הטיפול אנחנו נכנס למצב של גלי תטא והשאלות שאשאל אתכם יהדהדו לכם בתת המודע וישחררו מידע מהמעמקים שיביא לריפוי ושינוי דפוסים בקלות ובלי מאמץ. אז תטא הילינג זו בעצם שיטת ריפוי אפקטיבית ומדהימה לשחרור אמונות מגבילות. איך זה עובד? אחרי שמצאנו את האמונות, נבין איך הן שירתו אותנו, נסלח לעצמינו ואז נוכל לשחרר אותן ואפילו להחליף אותן באמונות חדשות ומרגשות. עוד על התטא כאן.

אז בחזרה אליי, אחרי שכעסתי, האשמתי והתקרבנתי והייתי ממש מסכנה ומתוסכלה, כי לא קבלתי את היחס המיוחד אותו רציתי וציפיתי, החלטתי לקחת אחריות על חיי, להגשים לעצמי את ההריון שרציתי, ולתת לעצמי את היחס המיוחד שפיללתי לו. החלטתי לשתף את הנוגעים בדבר ולספר להם למה הייתי קוטרית ומעצבנת וגם לשחרר את הציפייה שהם יעשו לי את ההריון אחרת.
ומתוך כך התפנה מלאי עצום של אנרגיה לעשות לעצמי את ההריון שרציתי, לעבור דירה, ללכת לטיפולים, לפחות אחד בשבוע, ללכת ליוגה הריון עם מורה מהממת, להרשם לקורס מטפלים בתטא הילינג, שהיה מדהים ומרפא מאין כמוהו, ואוטוטו מתחיל עוד אחד (ברור שנרשמתי) להקדיש זמן לבשל לי אוכל בריא וטעים ולאפשר לעצמי פינוקים כאלה שעד לפני כמה חודשים לא פרגנתי לעצמי, כי חיכיתי שיפורגנו לי. אגב, עכשיו אני מקבלת הרבה יחס מיוחד…

אז סליחה שלא כתבתי הרבה זמן, עכשיו אתם יודעים למה…היו לי סיבות :)))

אז כן היה שווה לזהות, לשחרר קורבנות, לקחת אחריות ולהתחיל לפרוח.

רוצים גם?

בשלים לגעת במה שנמצא מאחורי הדרמה והקורבנות? בשלים לוותר על הקורבנות ולקחת אחריות? רוצים ליצור שינוי אמיתי ובר קיימה בחייכם? אז זה המספר… 0523257273 ואם אני לא עונה, אני בטח בטיפול, או בשיאצו, או בלימודים… אז תשאירו לי סמס ואחזור אליכם.

אוהבת,
יעל פיינר